החלטה בתיק בש"א 4042/05

זוהי בקשה שנייה לפטור את התובעת מתשלום אגרת ביהמ"ש.

התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לתשלום סך 9,779,412 ש"ח, בגין כספי התובעת אשר ניטלו על ידי הנתבע מס' 1, לפי הנטען, שעה שכיהן כמנהלה, שלא כדין. הכספים ניטלו, בין היתר, מחשבונה של התובעת אצל הנתבע מס' 2.

ביום 7.11.05, עם הגשת כתב התביעה, הגישה התובעת בקשה לפטרה מתשלום אגרת ביהמ"ש. בהחלטת ביהמ"ש מיום 8.11.05 נדחתה בקשתה בזו הלשון:

"הבקשה כללית, סתמית, ואינה עונה על דרישות תקנה 13 לתקנות ביהמ"ש (אגרות), תשמ"ח-1987. לא פורטו מקורות הכנסותיה של העמותה, נכסיה או התחייבויותיה. משכך, אין להיעתר לבקשה."

ביום 12.12.05, למעלה מחודש לאחר שניתנה החלטת ביהמ"ש, הגישה התובעת בקשה שנייה לפטור מאגרה, היא הבקשה שלפני. לטענת התובעת, בשל "טעות אנוש" לא צורפו לבקשתה הראשונה מסמכים המעידים על גירעונה הכספי של העמותה ושיש בהם כדי לתמוך בבקשתה.

המדינה, כבעלת דין בענייני אגרות, מתנגדת לבקשה.

ראשית יובהר, כי אין מקום לדון בבקשה לפטור מאגרה בגלגול שני. לתובעת ניתנה ההזדמנות המלאה לשטוח את טענותיה ולהציג את ראיותיה בעת הגשת בקשתה הראשונה, ואם לא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה. מכל מקום, עצם קיומן של ראיות נוספות, שהיו בהישג ידה של התובעת גם בעת הגשת בקשתה הראשונה, אין די בהן לשם פתיחת ההליך מחדש.

ואולם, גם לגופו של עניין אין להיעתר לבקשה.

בעל דין המבקש לפטרו מתשלום אגרת ביהמ"ש חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשאת בתשלום האגרה. לצורך כך, עליו לפרוש בפני ביהמ"ש תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי. כן עליו להוכיח כי עשה ניסיונות ממשיים לגייס את הסכומים הדרושים לאגרת ביהמ"ש מצדדים שלישיים. רק אם ניסיונות אלה כשלו - יש הצדקה להטלת הוצאות ניהול התביעה על קופת הציבור.

נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש. בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה ודינה להידחות מטעם זה בלבד (וראה בש"א128/89 מצא נ' מצא, דינים עליון, כרך יב, 516, בש"א 6669/94 ע"א 6668/94 מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 95 (1) 406).

בענייננו, לא הונחה תשתית ראייתית מלאה ונאותה להוכחת העדר יכולתה הכלכלית של התובעת, וגם המסמכים שצורפו, אין בהם כדי לתת אלא תמונה חלקית בלבד. כפי שטוענת המדינה, לא הובאו ע"י העמותה כל נתונים כספיים עדכניים המתייחסים לשנת 2005, ואף לא נתונים ביחס לרכושה ונכסיה. אף שמתוך כתב התביעה עולה כי לעמותה חשבון בבנק פועלי אגודת ישראל (ס' 7 לכתב התביעה), לא הובא כל מסמך שיש בו כדי לפרט את מצב חשבונה או נכסיה הפיננסיים בבנק. אף שבבעלות העמותה אולמות אירועים שהכנסותיהם הגיעו, בשנים 1995 ועד 2002, לפי הנטען, לסך 1,740,000 דולר (ס' 16 ו-46 לכתב התביעה), לא פירטה התובעת את הכנסותיה מן האולמות בשנה האחרונה. גם אישור רואי החשבון, נספח 4 לבקשה, הינו סתמי ומעורפל, באופן שאינו מאפשר לבחון את יכולתה הכלכלית של התובעת.

ויודגש, מקום בו עותרת התובעת למחול לה על אגרה בגין תביעה ע"ס כעשרה מיליון ש"ח, מן הראוי היה כי תדקדק בפרטים ותנמק טעמיה לפני ולפנים.

נראה, אם כן, כי תמונת יכולתה הכלכלית של התובעת, כפי שהובאה בבקשותיה, מעורפלת וחלקית בלבד, ואין בה כדי לשכנע כי אכן חסרת יכולת כלכלית היא כפי שהיא טוענת.

זאת ועוד. תכלית הדרישה לתשלום אגרת בית משפט, מלבד מימון השירות המשפטי, היא למנוע ניצול לרעה של ההליך השיפוטי בדרך של הגשת תביעות סרק, תביעות מוגזמות או מנופחות. הכלל הוא לפיכך, כי פטור מתשלום אגרה יינתן לבעל דין אשר ידו אינה משגתלשלם אגרה, רק אם עומדת לו עילת תביעה (ראה תקנה 13 (ב) לתקנות ביהמ"ש (אגרות), התשמ"ח-1987).

הוכחת קיומה של עילת תביעה, משמעותה גם הוכחת קיומה של עילה ראויה ביחס לסכום הנתבע (ר' בש"א (חי') 16578/02 אמר נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, לא פורסם). דרישה זו נועדה למנוע הגשת תביעות בסכומי עתק ללא כל בסיס, ורק על מנת להלך אימים על בעל הדין שכנגד, קל וחומר מקום בו עותר התובע לפטרו מתשלום אגרה ואינו צפוי לשלם כל מחיר בגין הפרזה בסכום תביעתו.

בענייננו, אף שהתביעה מגלה עילה, אין בבקשה שהוגשה ובתצהיר שצורף לה כדי לבסס כהלכה את הסכום הנתבע, או חלק ממנו.

מכל הטעמים הללו, הנני סבורה כי יש לדחות את הבקשה.

התובעת תשלם את סכום האגרה תוך 30 יום מהיום. לא תעשה כן- תימחק תביעתה.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.